האם תוכלי לספר לנו מעט על נחום? מי הוא היה?

  אנחנו משפחת נפתלי רזניק, משפח החיפאית.  זוג הורים ,נחום האח הבכור ולו שלושה אחים

בלהה , אסתי ואיציק.

הייתי בת 12 כאשר הוא נהרג, בגיל 19 בקרבות בתעלת סואץ ביומה הראשון שלמלחמת יום כיפור  בשנת 1973.

כל חיי, גם כילדה צעירה וגם לאחר מכן, גדלנו לאורו של נחום.

תמיד כולם דיברו עליו טובות, גם באופיו וגם בהישגיו.

 ידענו שעלינו לנסות ללמוד כמוהו ולהצליח כמוהו, בתיכון נשלח לקורסים מיוחדים של הטכניון

העשרה למחוננים ומצוינות במדעים, מה שהיה מאד נדיר באותה תקופה.

אתן לך דוגמא קטנה: באותה תקופה, תעודת בגרות הגיעה בדואר בד"כ שנה או שנתיים לאחר סיום התיכון. נחום לא זכה לראות את תעודת הבגרות שלו.   חודש אחרי שהוא נהרג, הגיע מנהל התיכון בו למד עם התעודה ביד, כדי להראות להורים, תעודה של מאיות והמון שבחים.

נחום אהב מאד מדעים, פיזיקה, מתמטיקה ועוד, היה בעל כשרון יוצא דופן ללמידה עצמית.

גם בשחמט, היו לנו מספר ספרים בגרמנית ונחום מצא מילון בגרמנית כדי להתמודד עם השפה (בלי גוגל טרנסלייט...) הוא היה יושב שעות ומנתח עמדות ומשחקים מספרים בחדרו.

מדי פעם הסכים לשחק קצת שחמט איתנו האחים אבל היה " קורע אותנו" מהר והיה ברור שאין בסביבה הקרובה צ'אנס לאף אחד.

אתמול, 31/7,  הוא היה אמור לחגוג יום הולדתו ה- 62 .

נשארנו כולנו תחושת פספוס,  שמשנה לשנה יותר כבדה, תחושת ההחמצה מלווה אותנו תמיד. לא מזמן נולדה לי נכדה והמחשבה הראשונה היא שאחי הגדול לא זכה להיות הורה, להיות סבא ולעשות הרבה דברים שכולנו עושים. הפסדנו משפחה, ויורשים, שושלת שנקטעה.

אנחנו שומרים על קשר מתמיד עם מספר חברים קרובים של נחום, ביניהם פרדי זינגר, שלמד בכתה, והוא  שהגה את הרעיון לקיים את התחרות הזו לזכרו כמפעל הנצחה אופטימי ולא רק להיזכר בעצב.

בנוסף,  אנחנו עד היום בקשר עם החברים שהיו בצוות הנגמ"ש שלו.

 תוכלי לספר לי מעט על משפחתך?

 היינו 4 אחים ואחיות, נחום הבכור, אחותי בלהה,, אני ואחינו הצעיר איציק.

אחותי הגדולה - בלהה מנהלת אולפן לעולים בעיר תל אביב מתגוררת במושב  בצרון, אשת חינוך מלאת אידיאולוגיה בקליטת עליה. כבר הרבה מאד שנים. אמא לשני בנים וסבתא לשתי נכדות.

אני - גם בעולם החינוך מזה 30 שנה. מתוכן, 8 שנים כמנהלת הכפר, 10 שנים כמנהלת בית הספר ולפני כן תקופה ארוכה מורה למתמטיקה. אמא לשלושה ילדים וסבתא שלשקד.

איציק ,אחינו הצעיר – סמנכ"ל כספים , רואה חשבון מתגורר בזכרון יעקב עם משפחתו . אבא לשני בנים.

אמי, ציפורה – אישה  נמרצת כתמיד,דואגת לארח ולאחד את כולנו  בימי שישי ובחגים, בפעילות מתמדת להנצחה וכמובן סבתא ואפילו סבתא רבה פעילה ואוהבת מאד.

משפחה מאד חמה ונעימה השומרת על אופטימיות .

תוכלי לספר מעט על כפר הנוער ויצ"ו ניר העמק?

כפר הנוער , ויצ"ו ניר העמק , נוסד בשנת 1927 (כן, בן 90 בשנה הבאה) ממוקם בעמק יזרעאל.   בכפר בית ספר אזורי שבו לומדים למעלה מ1100 תלמידים המגיעים מהעיר עפולה , מהמועצה אזורית גלבוע ו- 200חניכי הפנימייה שלנו. הכפר הוא כפר חקלאי שכל תלמידיו מחויבים ללמוד את מקצוע חקלאות  ועבוד בענפים השונים. אני גאה להגיד כי  התלמידים שלנו מגיעים להישגים יפים. מתגייסים לצה"ל לשירות משמעותי  ומגיעים גם להישגים אקדמיים גבוהים מאד. 

כמו כן, יש לנו "בית לבוגר" בית בו, חיילים בוגרי הפנימייה  עד גיל 24 מתגוררים בו ומקבלים תמיכה מהכפר  והכנה לחיים האזרחיים  עד שהם נעשים עצמאיים ועוזבים את הקן. 

 ועל פעילות השחמט בכפר?

בכפר מתקיים חוג שחמט מעולה בהדרכתו של אמן השחמט אופיר אהרון. הילדים מאד אוהבים לשחק גם במועדון בשעות הערב. יותר ברמת החוויה ופחות ברמה ההישגית והתחרותיות.  

כיצד החלטתם להנציח את נחום בשחמט דווקא?

בשנת 2006 פרדי זינגר  ואמא שלנו  פנו למנכ"ל האיגוד דאז, יגאל לוטן, והציעו להנציח את נחום בעזרת שחמט, נחום אהב את המשחק מאד וזו נראתה לנו דרך טובה ומתאימה מאד לזכור את נחום – דרך אהבתו למשחק השחמט . היו כמה רעיונות ובסוף,בעצתו של יגאל, הוחלט על אליפות גיל 14 לקבוצות. אני גאה מאד לארח את האליפות הזו אצלנו כל שנה ומקווה שזה יימשך עוד שנים רבות.

צוות הכפר , מתארגן  ועושה  הכי טוב שניתן כדי שיהיה לכם נעים וכיף לחזור אלינו כל שנה ואפילו בקרוב מתכננים הקמת בניין חדש כך שלתחרות בעוד שנתיים כבר לא יהיה חוסר במקומות לינה כפי שאנו נתקלים כל שנה.

אנצל את ההזדמנות לאחל המון בהצלחה לכל המשתתפים בתחרות לזכרו של אחי.

אסתי כהן (נפתלי)

מנהלת כפר הנוער ויצו הניר העמק ואחותו של נחום ז"ל .