המשחק העשירי נראה מראש כמו עניין פורמלי. קארלסן זקוק לתיקו בכלים הלבנים, כאשר אנאנד עדיין ללא ניצחון בודד בדו-קרב. אולי היו ציפיות לתיקו מהיר, אבל שני האלופים החליטו לתת תצוגת שחמט ראויה לשמה ולהילחם עד הסוף.
אנאנד בחר בהגנה סיציליאנית וקארלסן השיב בנוסח האהוב עליו 3.רב5+. עד מהרה בנו שני הצדדים עמדות יציבות, אך הלבן נהנה מיתרון מרחב. מספר אי-דיוקים של אנאנד הכניסו אותו לקשיים, וגם לאחר חילופי כלים רבים לסיום פרשים לא היה לו תיקו מובטח.
כמובן שמגנוס היה יכול להציע תיקו ולסיים את כל הסיפור מיד, אבל הוא חשב גם על הצופים ברחבי העולם ואולי גם על מקומו בהיסטוריה. הוא השקיע כל מאמץ אפשרי כדי לנצח, אך לא מצא דרך להשיג את המטרה. לאחר מחשבה ארוכה הוא בחר בווריאנט מסובך שבו שני הצדדים הכתירו מלכות חדשות, אך התוצאה החלה להיות ודאית יותר ויותר - תיקו. לבסוף גם המלכות החדשות הוחלפו והשניים שיחקו עד מצב של מלך מול מלך. סיום נאה לדו-קרב המסמל את תחילתו של עידן קארלסן - לא עוד הסכמי התיקו המהירים שהיו מקובלים בעידן אנאנד, אלא שחמט אמיתי לכל אורך הדרך.
הדו-קרב מסתיים בתוצאה 3.5:6.5 המשקפת בהחלט את עליונותו של הפנומן הנורווגי. לאחר שלוש שנים של עליונות בכל תחרות אפשרית, היה בכך אפילו אי-צדק אם לא היה מנצח בדו-קרב המכריע. למעשה, התוצאה בפועל שיקפה את התוצאה הצפויה(63%) מהבדל מד-כושר של 95 נקודות בין שני המתמודדים.
לכל מי שעקב אחר עלייתו המטאורית של קארלסן לפסגה, לא הייתה בכך שום הפתעה. לעומת כוכבים צעירים אחרים שיש להם מדי פעם משברים, עלייתו של קארלסן מאז שהחל להתעניין בשחמט בגיל 8 הייתה מהירה ורצופה. הוא מוכתר לאלוף העולם ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-23. מבין אלופי העולם הקודמים, רק גארי קספארוב החזיק בתואר בשנת 1985 בטרם מלאו לו 23 שנים.
בספרו "על קודמי הגדולים" ציין קספארוב שכל אלוף עולם חמישי חולל מהפכה בשחמט. מדובר בוילהלם שטייניץ - אלוף העולם הראשון, מיכאל בוטביניק - השישי ובובי פישר - האחד עשר. האם אלוף העולם ה-16 מגנוס קארלסן מסמל מהפכה חדשה? לדעתי, כן.
ראשית, הדו-קרב הזה על אליפות העולם היה הראשון מאז 1921 (לסקר-קפבלנקה) שבו לא השתתף שחקן יליד רוסיה או ברית המועצות, וזה מסימני התקופה, שמשחק השחמט הופך להיות גלובאלי. כיום שחקן צעיר יכול בעזרת המחשבים והאינטרנט להתאמן היטב בשחמט גם אם לא נולד במקום שיש בו מסורת שחמט מפוארת של רבי-אמנים. דברים אלה נכונים לגבי שני המתמודדים בצ'נאי. כאשר אנאנד התחיל את הקריירה שלו לא היה אף רב-אמן בהודו, וכאשר קארלסן היה צעיר נורווגיה נחשבה לפינה נידחת בעולם השחמט.
שנית, בחלק מהמשחקים הצליח קארלסן לערער על תקפותם של עקרונות אסטרטגיים שנחשבו בעבר מובנים מאליהם. זוכרים את המלכה ב-ח1 במשחק השלישי או את הרץ התקוע ב-ג8 במשחק הרביעי? הצורה בה ניצח במשחק התשיעי הייתה מדהימה. כל כליו של קארלסן היו בשורה האחורית מול התקפת רגלים מוחצת לכאורה של אנאנד, והוא שלח רגלי בודד קדימה שעשה בשבילו את כל עבודת ההגנה לאחר הכתרתו למלכה.
למעשה, כל אלופי העולם שלאחר בובי פישר היו שייכים לאסכולה הסובייטית ולבית הספר של בוטביניק/קספארוב, פרט לאנאנד שגם הוא לא הגיע לאן שהגיע בלי עזרתם של מאמנים יוצאי ברית המועצות מהשורה הראשונה. קארלסן כבר אינו שייך לאסכולה הזו. אמנם הוא מכיר את כל הרעיונות האסטרטגיים של קודמיו, אולם גישתו לשחמט טרייה ורעננה, והוא מוכן גם לבחון אסטרטגיות שלא היו מקובלות בעבר, ברוח התקופה שבה המלצות מחשב מקבלות לעתים סדר עדיפות גבוה יותר ממסעים התואמים את התבניות הישנות והטובות.
מה צפוי לנו בהמשך תקופת קארלסן? האם מישהו מהשחקנים הפעילים כיום בצמרת העולמית יוכל לערער על עליונותו? האם יש כלפיו איום כלשהו מהדור הוותיק של קראמניק, טופאלוב, אנאנד וגלפנד? האם ישלוט בשחמט העולמי זמן רב כמו חלק מקודמיו (לסקר, בוטביניק, קרפוב, קספארוב), עד אשר יצוץ גאון חדש שיהיה מסוגל ליטול ממנו את התואר? האם משהו מהותי ישתנה בשחמט העולמי בעקבות ניצחונו של קארלסן?
אישית, נראה לי שתוצאת הדו-קרב הזה תעשה רק טוב לשחמט. וישי אנאנד היה רחוק מלהיות אלוף עולם מלהיב במחצית השנייה של כהונתו, ומשחקי התיקו הקצרים הרבים שהיו מעורב בהם לא עשו שירות טוב למשחק. מגנוס קארלסן יכול בהחלט לשמש מודל למיליוני שחקני צעירים ולעורר בום חדש של שחמט, בדיוק כפי שקרה לאחר זכייתו של בובי פישר ב-1972.
תמו שבועיים אינטנסיביים ובעלי חשיבות היסטורית של שחמט. האירוע הבא שבו ישתתף אלוף העולם הטרי יתחיל בסוף ינואר בציריך עם הרכב משתתפים חזק ביותר: אנאנד, ארוניאן, נקמורה, קרואנה וגלפנד. כמו-כן הודיע קארלסן על השתתפותו באולימפיאדת 2014 שתיערך בארצו בעיר טרומסו.
צפה בכל משחקי הדו-קרב לאליפות העולם 2013
@@CHENNAI13.pgn@@