2008 הייתה שנת הפריצה שלי. זכיתי בתחרות הגדולה בוויק-אן-זה שבהולנד והשגתי עוד תוצאות טובות, אבל לאחר מכן הייתה דריכה קלה במקום. בסופה של אותה שנה נוצר הקשר ביני ובין גארי קספארוב דרך פרדריק פרידל, מנהל חברת ChessBase הגרמנית המתמחה בתוכנות שחמט.

פרדריק יעץ לגארי לאמן אותי במשך זמן רב. הרעיון לא שכנע את קספארוב, אבל לבסוף הוא הסכים. מחנה האימונים הראשון שלנו התקיים בפברואר 2009, ולאחריו באו אימונים נוספים במהלך אותה שנה, לרבות מחנה אימונים בקיץ שנמשך שבועיים. בנוסף, שמרנו על קשר הן בזמן התחרויות והן בין תחרות לתחרות.

שחמטאים נוהגים לשמור בסוד את שיטות העבודה שלהם כדי שלא לתת רמזים ליריביהם. האם תוכל לספר על מחנות האימונים עם קספארוב בלי להסגיר סודות כלשהם?

רוב העבודה התרכזה בפתיחות – ניסינו למצוא רעיונות חדשים, ואז גארי נתן לי מידע על הפסיכולוגיה של השחקנים. הוא יודע את הדברים האלה טוב מכולם. לעתים הופתעתי פשוט עד כמה הוא ידע על אודות יריביו. אפילו כשהגענו לשחקנים שנחשבים בלתי צפויים כמו הרוסי מורוזביץ' או האוקראיני איבנצ'וק, הוא היה מסוגל למצוא תבניות חוזרות במשחק שלהם.

באשר לאלופי עולם כמו קראמניק או אנאנד, הוא ידע בדיוק אילו עמדות הם העדיפו, ובאילו עמדות הם לא חשו בנוח. דיברתי עם גארי על הרבה דברים. היו לו דעות שלפעמים לא הסכמתי עמן. הקשבתי בתשומת לב לעצותיו אבל קיבלתי החלטות בעצמי. זה מסביר באופן חלקי מדוע שיתוף הפעולה בינינו הסתיים כעבור שנה...

אבל במבט לאחור אני סבור שזה היה שיתוף פעולה פורה ביותר: למדתי ממנו המון, והיעד שלי להפוך לשחקן המדורג ראשון בעולם – הושג.

המטרה לא הייתה להפוך לאלוף העולם?

זה אולי יפתיע אותך, אבל הזכייה בתואר מעולם לא הייתה בראש סדר העדיפויות, והיא לא הייתה חלק משום תכנית ארוכת טווח. למעשה, מעל לכול רציתי להיות מספר 1 בעולם. רק בסוף 2012 הרגשתי מוכן להשתתף בתחרות המועמדים הקובעת מי יהיה הטוען לכתר אלוף העולם.

אף על פי שמעולם לא התנסית בדו-קרב חשוב של אחד על אחד, הבסת את אנאנד לכאורה ללא קושי...

בהתחלה זה לא היה קל כי שלושת המשחקים הראשונות הסתיימו בתוצאות תיקו עדינות. המשחק הרביעי עזר לי ונתן לי ביטחון רב, אף שגם הוא הסתיים בתיקו. לאחר ניצחונותיי במשחקים החמישי והשישי, הדו-קרב הסתיים מבחינה תאורטית: הייתי צריך רק להתנגד בכלים השחורים, משום שידעתי שלא יהיו לי שום בעיות בכלים הלבנים.

הבעיה של אנאנד היא שהוא כבר לא השחקן שהיה לפני 8-7 שנים. הוא לא רצה לקחת סיכונים ובמקום זה העדיף להבטיח תוצאות תיקו, אבל כשאתה משחק באליפות העולם, עליך לתפוס את ההזדמנות בשתי ידיך ולקחת סיכונים.

זכית לביקורת על כך שניסית לנצל את הבדל הגיל ביניכם ומשכת את המשחק בעמדות משעממות בהמתנה להתמוטטות היריב. האם זוהי ההשקפה שלך על משחק השחמט?

מאז שיתוף הפעולה עם קספארוב, האסטרטגיה שלי היא כדלקמן: בתקופה שבה כל השחקנים מתכוננים עם תוכנות מחשב, מטרתי אינה לבדוק אם המחשב שלי טוב יותר מהמחשבים של היריבים. בפתיחות אני צריך רק להגיע לעמדה שנותנת לי משחק. הרעיון הוא להיות חכם במקום לנסות למחוץ את היריב. אני מנסה להבין להיכן הוא רוצה לקחת אותי, ואני עושה את מיטבי כדי לא להיכנס לעמדות שבהן אני עלול ליפול להכנות שלו. אני מנסה לשחק 50-40 מסעים טובים, ואני מאתגר את היריב לעשות זאת. אפילו כשהעמדה פשוטה ונראית פשוטה, אני מנסה להישאר ממוקד ויצירתי ולמצוא הזדמנויות חבויות – לא לשחק על בטוח. חשוב לדעת איך להתאים את עצמך לכל מצב.

במובן זה יש לי הרבה מהמשותף עם קרפוב בתקופת הזוהר שלו: הייתה לו אמונה עמוקה ביכולות שלו. הוא היה לוחמני מאוד וניצח במשחקי תחרויות רבים. אפילו כשלא היה בעמדה טובה, הוא הרגיש שהוא יכול עדיין לנצח ושיחק עד הסוף. רוח המשחק שלי דומה מאוד: בזמן תחרות אני מאמין בעצמי תמיד.

לאחר ניצחונך על אנאנד, ראינו אותך בועט בעיטת פתיחה במשחק של ריאל מדריד, נפגש עם מנכ"ל פייסבוק מרק צוקרברג ומביס את ביל גייטס בשידור טלוויזיוני חי. האם אתה הופך לכוכב?

התהילה הפתאומית הפתיעה אותי. מוזר קצת לראות כיצד התואר העולמי שינה את תפיסת הציבור בנוגע אליי, משום שאיני סבור שהזכייה בתואר העולמי הייתה הישג גדול יותר ממה שכבר השגתי לפני כן.

בנורווגיה הייתה לדו-קרב השפעה אדירה: המשחקים הועברו בשידור חי בטלוויזיה מדי יום, ותופעה זו חזרה על עצמה בפברואר כאשר זכיתי בתחרות ציריך. יותר ויותר אנשים משחקים שחמט, והמשחק חודר יותר ויותר לבתי הספר.

ב-2008 הבטחת לי שאתה נער נורמלי. התבגרת ואתה אלוף העולם בספורט המחשבה. האם אתה גבר "נורמלי"?

אני סבור שכן, אבל אתן לאחרים לשפוט...