תחרות משנית:

במקום הראשון זכה מקס ניימן בן 15, שחקן צעיר של מועדון השחמט באר שבע אשר צבר 5.5 נקודות. מקומות שני - רביעי חילקו (לפי שובר שוויון) אלכס פיש, לאוניד בבצ'וק ומריו רויסמן עם 5 נקודות. מקומות חמישי-שישי חילקו יוסי ראיקו ולידן שיינקמן עם 4,5 נקודות.

תמונות: ד''ר מרק ליפשיץ, ולנטין גוייכמן, מועדון השחמט באר שבע

תוצאות התחרות הראשית:

https://chess.org.il/Tournaments/TournamentPage.aspx?Id=31170

תוצאות התחרות המשנית:

https://chess.org.il/Tournaments/TournamentPage.aspx?Id=31171

כמו כן, אנו מביאים את דבריו המרגשים של ר"א אלון גרינפלד, מחניכיו הראשונים של אליהו לבנט:

אליהו

אליהו לבנט הלך לעולמו בשנתו התשעים. הוא נולד כלאוניד אך כשעלה ארצה שינה את שמו לאליהו. איני יודע מדוע נבחר דווקא שם זה, אך הוא הלם אותו להפליא. כי אליהו היה איש של נסים. הנס הראשון היה ששרד את המצור הנוראי על לנינגרד – ויצא שפוי. ילד בודד בן 14, עם קומץ חברים (ביניהם ויקטור קורצ'נוי), שנאלץ להסתדר לבד ברעב ומחסור קיצוניים. אליהו היה גיבור – כל מי ששרד את המצור היה גיבור או פושע, או שניהם יחד. ואליהו היה איש ישר, שמעטים מאוד כמותו. מעולם לא ביקש לעצמו ותמיד נרתע מלבקש למועדון יותר ממה שחשב לראוי.

הנס השני היה עלייתו לישראל והקמת מועדון באר-שבע. קשה היום אף לדמיין אדם באמצע שנות הארבעים, עם משרה טובה, שם טוב ומעמד, המוותר על הכל, הולך אל הלא נודע ופותח פרק חדש בחייו כשהוא כמעט חסר כל. בבריה"מ היה לו כמעט הכל, חוץ מחופש, כשהגיע לישראל כמעט לא היה לו כלום, פרט לחופש. הוא היה חבר בהנהלת איגוד השחמט הסובייטי וכשהגיש בקשה לעלות לישראל הוא הוקע ע"י הממסד. אליהו סיפר שהשלטונות כתבו מכתב השמצה נגדו והכריחו את צמרת השחמט המקומית לחתום עליו (רק בוטביניק התחמק, בתואנה שהוא חותם רק על מכתבים שהוא עצמו כותב). בישראל הציע לו "מר שחמט" משה צ'רניאק לעבוד בתל-אביב. אליהו אמר לו שהוא מעדיף להתחיל מאפס, במקום ששם אין בכלל שחמט, למשל בבאר-שבע. הוא סיפר שצ'רניאק הזדעזע: הוא אמר שבבאר-שבע מצב השחמט הוא לא אפס, אלא מינוס... אליהו הגיע לבאר-שבע, הקים מועדון לתפארת ובתוך חמש שנים כבר זכתה הקבוצה הראשונה באליפות! אבל אני לא בטוח אם אליהו עצמו הופתע: הוא היה ציוני ברמ"ח אבריו והיה נחוש בדעתו להצליח ולמן יום עבודתו הראשון פתח במלאכתו החלוצית. שאול דודקוב, שגם הוא הלך מאתנו לפני ימים אחדים, אמר פעם שאם אליהו ייסע לאנטרקטיקה תהיה שם כעבור חודשים ספורים נבחרת של פינגווינים...

זכיתי להיות בקבוצת הילדים הראשונה שלימד. הוא לימד אותנו והראה משחקים, אבל בעיקר הקנה לנו אהבה עצומה לשחמט. אני זוכר שבאחת השנים הראשונות נתנו לו מתנת יום הולדת נוגעת ללב בתמימותה: מחברת בה כל אחד מאתנו ניתח שניים ממשחקיו. ואליהו שמח מאוד! זו היתה תקופה שונה – לא חשבנו אז על מד כושר ועל מה לקבל מהאיגוד; אבל אהבנו שח וההישגים הגיעו מהר מאוד.

בן גוריון של השחמט לא קפא על שמריו ותחת ניצוחו זכה המועדון בעשרות אליפויות וגביעים. למרבה הפלא אין תיעוד מדוייק של הזכיות אולם עדות לכך אפשר למצוא במספר הגביעים העצום שבמועדון. לפני שנים אליהו הלך לנגר ואמר לו שהוא צריך ארון גדול כי...יש לו הרבה מאוד גביעות. כמו כן ארגן אליהו תחרויות בינלאומיות רבות וגידל המון תלמידים, אחדים מהם מרמת מתחיל ועד לדרגת רב אמן. אבל תמיד הקפיד שהשחקנים יהיו קודם כל בני אדם. בהתאם לתפיסתו שכנע (לעיתים לא בקלות) את מיטב שחקני הנוער במועדון לשרת בצבא, גם בתקופה שהיו אלטרנטיבות אחרות. ובתמורה נתן אליהו את כל כולו לתלמידיו והיה לרבים מאתנו גם מדריך גם מחנך וגם אב שני. מאחורי תמונתו באתר האיגוד – בה הוא משחק נגד ילדון שכיום משחק בלוח השני של נבחרת ישראל – עומד סיפור אופייני. באחת מעונות הליגה היתה למיכאל רויז אפשרות להשיג ציון לרב אמן, בתנאי שיעשה תיקו בסיבוב האחרון נגד שחקן בדרגת רב אמן. דא עקא, שליריבה שלנו היה רב אמן אחד בלבד על הלוח הראשון והאפשרות היחידה להפגישם חייבה וירטואוזיות שהצריכה את אליהו עצמו לשחק בלוח האחרון. אליהו לא היסס, ולמרות שלא שיחק משחק תחרותי למעלה מעשרים שנה והפסדו היה מובן מאליו, הוא הקריב את עצמו ובזכות כך זכה רויז בציון הנכסף. אליהו ניהל את המועדון עד גיל 85 ומיותר לציין מה מעמדו של מועדון באר שבע על מפת השחמט הארצית והעולמית.

זכיתי שאליהו נכנס לחיי והשפיע עליהם מגיל צעיר. באר שבע זכתה שאליהו הגיע לעיר במיטב שנותיו ומרצו ובנה בה היכל שחמט. והשחמט הישראלי זכה שאליהו עלה ארצה ושינה כליל את פני השחמט במדינה.

אנחנו נפרדים מאליהו בעצב עמוק. אבל אליהו ימשיך להיות אתנו. כי כל מה שבאר שבע השיגה בשחמט מאז בואו, משיגה כעת ותשיג בעתיד - יישא את חותמו של אליהו לבנט.

אלון גרינפלד