ב1989- ארגנה ישראל עוד אירוע עולמי גדול - אליפות אירופה לאומות בחיפה. החל משנה זו אירע מהפך בנוף האנושי של תחרויות השחמט בישראל. בכל מקום צצו שמות לא מוכרים, שזה עתה הגיעו לארץ מרוסיה, אוקראינה ויתר מדינות חבר העמים. כמות השחמטאים החזקים שהגיעה לארץ היתה מדהימה. בנסיבות אלה אין להתפלא כי במהלך שנות ה90- גדל מספר רבי האמנים בישראל בקצב מסחרר, וכיום מחזיקים כמעט 30 ישראלים בתואר שעד לפני 10 שנים נחשב לנחלתם של מתי מעט.

עשור חמישי - זינוק קדימה

ב1989- ארגנה ישראל עוד אירוע עולמי גדול - אליפות אירופה לאומות בחיפה. החל משנה זו אירע מהפך בנוף האנושי של תחרויות השחמט בישראל. בכל מקום צצו שמות לא מוכרים, שזה עתה הגיעו לארץ מרוסיה, אוקראינה ויתר מדינות חבר העמים. כמות השחמטאים החזקים שהגיעה לארץ היתה מדהימה. בנסיבות אלה אין להתפלא כי במהלך שנות ה90- גדל מספר רבי האמנים בישראל בקצב מסחרר, וכיום מחזיקים כמעט 30 ישראלים בתואר שעד לפני 10 שנים נחשב לנחלתם של מתי מעט.

בעוד שבשנות ה70- אפשר היה לדבר על קליטת עליה, כאשר העולים החדשים משתלבים ביחד עם ילידי הארץ, הרי בשנות ה90- הוצף השחמט הישראלי בזרם אדיר של פנים חדשות, עד כי מספר לא מבוטל של צברים נעלמו או הורידו פרופיל. אותם ילידי הארץ שהשתלבו בפסיפס האנושי החדש, נאלצו להתאים עצמם לרמה המקצועית הגבוהה וחסרת הפשרות הנהוגה בארצות מוצאם של העולים החדשים. להלן נאזכר את השחמטאים הבולטים ביותר שהגיעו בגל העלייה של העשור החמישי.

לב פסחיס התפרסם ב1981-, כאשר זכה באליפות ברית המועצות בצוותא עם קספארוב. פסחיס הוכיח כושר טוב מיד עם הגיעו לארץ כאשר זכה בתחרות חזקה בתל-אביב 1990 לפני מיכאל טל, ומאז הוא חבר נבחרת ישראל. ב1996- הוכתר כאלוף ישראל.

ליאוניד יודסין הגיע ב1990- לתחרות המועמדים לאליפות העולם כנציג ברית המועצות, וכעבור שלוש שנים חזר על כך, הפעם כישראלי הראשון שזכה להישג נכבד זה. ב1994- הוסיף את תואר אלוף ישראל.

איליה סמירין (אלוף ישראל 1992) ובוריס אלתרמן עלו לארץ כצעירים מבטיחים מאד, והשיגו את התואר רב-אמן כשחקנים ישראלים. שניהם, כמו-גם יודסין ופסחיס הספיקו גם לייצג את נבחרת ישראל בלוח הראשון במהלך שנות ה90-.

אלכסנדר חוזמן, אשר משלים בשנים האחרונות את הרכב הנבחרת, התפרסם כאחד המאמנים המובילים בעולם. עם הרכב שחקנים כזה עוררה נבחרת ישראל ציפיות, אך בשנים 1990-1996 נותרה מחוץ לעשירייה הראשונה באולימפיאדה והתנחמה בהצלחות (מקום 4 ב1992-, מקום 6 ב1997-) באליפויות אירופה לאומות.

בין הנשים חזרנו לעשירייה הראשונה בעולם. אלה פיטם, מאשה קלינובה ואנה סגל זכו כל אחת לתואר רב-אמנית. פיטם מצטיינת באולימפיאדת 1996 ומשיגה מדליית כסף אישית.

שנת 1998 עמדה בסימן שני הישגים משמעותיים: בחודש מאי העפילו ארבעה ישראלים לשלב הגמר של אליפות העולם הבאה של פיד"ה: פסחיס וסמירין בין הגברים, פיטם וקלינובה בין הנשים. בספטמבר – אוקטובר רשמה נבחרת ישראל לגברים את ההישג הטוב בתולדותיה באולימפיאדות השחמט – מקום רביעי באולימפיאדת אליסטה, בהשראתם של איליה סמירין, שהצטיין על הלוח השני, ובוריס אברוך בן ה20-, אשר זכה במדליית זהב אישית עבור הישגו המזהיר בלוח השישי.

ביחד עם רבי-האמנים הבולטים, הגיע לארץ מספר רב של מאמנים מעולים מרוסיה, אשר החלו לעבוד עם נוער מקומי - בדרך כלל גם ממשפחות עולים חדשים. התוצאות היו מדהימות, כאשר הישגי ישראל מתגברים משנה לשנה. ב1992- זכה רונן הר-צבי באליפות העולם עד גיל 16, וכעבור שנתיים רשם אליק גרשון הישג זהה עד גיל 14. ב1995- אירחה העיר חולון את אליפות אירופה עד גיל 20, ונציגינו סוטובסקי וליס זכו בכסף ובארד תוך שוויון נקודות עם המנצח. ב1996- חלה פריצה של ממש, עם שלוש אליפויות עולם לישראל בגילאים שונים. אמיל סוטובסקי, שזכה באליפות היוקרתית ביותר - עד גיל 20, הוא כיום חבר נבחרת ישראל. באותה שנה גם זכתה נבחרת ישראל במדליית הזהב באליפות העולם לבתי ספר תיכוניים בטורקיה. ב1997- נוספו לישראל שני אלופי אירופה צעירים. האם נוצר גרעין לנבחרת ישראלית עתידית חזקה עוד יותר? ימים יגידו.

בזירה המקומית גבר העניין במשחקי הליגה. בעוד שבעשורים קודמים היתה זהות הקבוצה האלופה ידועה בדרך כלל מראש, הרי בשנות ה90- התנהלו מאבקים קשוחים וצמודים בין קבוצות שהשקיעו כסף רב במאבק על התואר הנכסף. בצד תקופת פריחה חדשה של אס"א תל-אביב בשנים 1990-1992 נוספו לרשימת האלופות שמות חדשים כמו הפועל תל-אביב ואליצור פתח-תקוה. מועדון באר שבע ממשיך לתת את הטון (אם כי לא בלעדית) ומועדון ראשון לציון מתמקם שנה אחרי שנה בצמרת הגבוהה. במשחקי גביע אירופה נרשמו הישגים נאים לקבוצות הפועל תל אביב, באר שבע והרצליה.