אליהו לבנט ז"ל

05/11/2017

מאת יעקב פלג

לפני שמונים ותשע שנה נולד ברוסיה אליהו לבנט. בטרם הגיעו לגיל מצוות הוא חווה את המצור על לנינגרד, הנחשב למצור הקטלני בהיסטוריה, או כפי שהתבטא סגן אלוף העולם ויקטור קורצ'נוי, ידידו של לבנט: 'מי שעבר את זה – יכול לעמוד בפני הכול'. כתבתו של יעקב פלג




בתמונה: אליהו לבנט וויקטור קורצ'נוי. באדיבות מועדון באר שבע. 
אליהו הצעיר הלך אז לעיתים עשרים וחמישה קילומטרים ברגל כדי לבקר את אביו ואחיו בחזית הקשה.

כשגדל, למד אליהו הנדסת טקסטיל והיה למנהל מועדון השחמט בלנינגרד. רב אמן צשקובסקי אמר עליו: 'זהו המארגן החזק ביותר ברוסיה'. כבר שם היה שופט בינלאומי, חבר הנהלת האיגוד של ברית המועצות כולה, ומארגן תחרויות בינלאומיות בהשתתפות השחקנים הבכירים ביותר.

 בשנת 1972 הוא עלה לארץ, מעשה שעלה לו בהוקעה רשמית ברוסיה. מי שראו את תעודותיו המליצו לו להתיישב בגוש דן, 'כדי שלא יתבזבז', אולם הוא קבע את מושבו דווקא בבירת הנגב, באר שבע.

תחילה ערך לבנט משחקים סימולטניים מול אלפיים ילדים, ברר מתוכם מאה, ומועדון באר שבע יצא לדרך מפוארת. תחילתו הייתה פעילות במקלט לא נעים, סמוך לתיאטרון המקומי. למי שקבל על כך, השיב לבנט: 'חכה'.

אכן, ראשיתו הייתה מצער, ואחריתו תשגה מאוד. מועדון באר שבע הוביל בשחמט בדומה למכבי תל-אביב בכדורסל. המועדון זכה באליפות הליגה למעלה משלושים פעמים. בארץ מיעט לבנט לשחק והתרכז בניהול ואימון, אך שנים רבות רשם את עצמו כמחליף לעת חרום בקבוצתו בליגה הלאומית. אופיינית הסכמתו לשחק כדי לאפשר למיכאל רויז להתמודד עם רב אמן ולזכות בציון לתואר הנכסף. אחרון משחקיו בליגה היה בשנת 2003, עת התמודד בלוח השישי מול מקסים רודשטיין הצעיר - כיום מאייש את הלוח השני בנבחרת ישראל.


בתמונה: אליהו לבנט ז"ל מול מקסים רודשטיין
את חניכיו הביא להישגים מפליאים. היחס בין מספר התושבים בעיר לכמות רבי האמנים, נחשב הגבוה בעולם. נזכיר חלק מהשחקנים הבולטים שגדלו במועדון: אלופי ישראל אלון גרינפלד וגדי רכליס, רבי האמנים מיכאל רויז, בוריס אברוך, אלכס פינקל, דימיטרי טיומקין, איליה חמלניקר כמו גם האמנים הבינלאומיים איליה סידורנקו, גור מיטלמן, אליק וידסילבר ורבים אחרים. בוגרי המועדון הגיעו להישגים גבוהים ביותר בזירה העולמית.

האמן הירושלמי שאול דודקוב, שהלך גם הוא לעולמו לא מכבר סיכם זאת היטב: 'לו היה לבנט מגיע לאנטרטיקה, כעבור כה שנים הייתה שם נבחרת שחמט של פינגווינים...'

לבנט ניהל ואימן את נבחרת הנשים של ישראל בשעתה הטובה ביותר, כאשר זכתה במדליית זהב באולימפיאדת חיפה 1976. שתיים מחברות הנבחרות, לובה קריסטול ואולגה פודרז'נסקיה, זכו להדרכתו עוד בלנינגרד. גם רב אמן יוליה שוויגר, המובילה בעת כתיבת שורות אלו את נבחרת ישראל באירופה, היא בת טיפוחיו.

בשנת 1983 זכה בתואר יקיר באר-שבע, ובשנת 2005 הוכתר כיקיר הנגב.

כמנהל מועדון באר שבע, ארגן לבנט בהצלחה ניכרת תחרויות בינלאומיות איכותיות בבירת הנגב. נציין את החשובה שבהן - אליפות העולם לאומות (מונדיאל השחמט לעשר הנבחרות הטובות בעולם) בשנת 2005.

"השחמט איבד אדם משכמו ומעלה" אומר ידידו האמן ליאון לדרמן, המספר על אדם בעל יכולת שכנוע בלתי רגילה (תכונה חיונית להשגת תקציבים...),ישר כסרגל, דבק במטרה, וציוני נלהב שניחן גם בחוש הומור.

ליאון מספר כי באחת מן התחרויות הבינלאומיות בהן השתתף תוך כדי עבודתו כמורה, הוא הופתע מאוד לקבל התנצלות מן המפקח על כך שלא שוחרר מעבודתו. אמנם הוא לא ביקש זאת, אך התברר כי לבנט מחה על כך...

עם זאת, מנהל המועדון היה גם אדם כן וקשוח כשצריך. הוא לא היסס להרחיק שחקנים בכירים מן המועדון בשל התנהגות שאינה נאותה. 'כשהוא כעס עליך – וזה קרה לעיתים נדירות- ידעת זאת' מעיד לדרמן.

עם אהבתו לשחמט, שמר לבנט על רוחב אופקים. הוא לא החמיץ אף הצגה, ונהנה מהופעות תיאטרון ואופרה, תחום שגם הפך למקצועה של אחת מבנותיו. בהיותו איש משפחה לבבי, טס לאירופה לכל אחת מן הופעות הבכורה שלה.

שנים רבות שירת אליהו בהתנדבות מלאה כחבר הנהלה באיגוד השחמט והגיע לתפקיד סגן יו"ר האיגוד. מספר חגי פרנק סגן יו"ר האיגוד כיום: "אליהו שירת עמי בשנותיי הראשונות בהנהלת האיגוד, היה פעיל מאוד בדיונים ותרם לנו ממיטב ניסיונו העשיר. למדנו ממנו רבות. תרומתו להתפתחות השחמט בישראל ברמה הארצית גדולה מאד".

השפעתו חרגה בהרבה מתחומי באר-שבע. תלמידו המובהק רמי טל (שמכנה אותו 'מורי ורבי'), למד מאליהו את רזי הניהול, ומנהל בהצלחה רבה יחד עם רמי בקיש את המועדון העירוני בתל אביב.

לנה גלאז (אילנה דוד) ספדה לו: "אליהו היה איש חזון שהקים אימפריית שחמט בה גידל מאות שחמטאים. אישיותו השפיעה על רבים מאיתנו. לא היה ולא יהיה שני לו. הוא יחסר לי מאד. בחזרתי מאליפות אירופה הנוכחית לא אוכל לספר לו על התחרות, לא אוכל לשתף אותו בנעשה במועדון".

  לפני 38 שנים, מספרת אילנה, היא הגיעה לפגישה עימו מייד לאחר עלייתה. הוא ציין בפניה את מצבו הקשה של שחמט הנשים בארץ, וביקש ממנה להמתין לו, מאחר שנדרש להדריך. לנה פרצה בבכי, אולם לאחר השיעור הוא סידר לה מקום בהרכב קבוצה בליגה הארצית, את שלמה גיטרמן כמאמן אישי, וזכות הופעה בגמר אליפות הארץ ללא השתתפות בחצי הגמר. יש אומר מעט ועושה הרבה. היא מצידה הצדיקה את האמון וזכתה באליפות. הליווי שלו ללנה במשך השנים היה אופייני: בכל שנה, כולל זו האחרונה, קבלה ממנו לנה זר פרחים ענק ליום הולדתה. בסופו של דבר בקש לבנט מלנה כי תחליף אותו בניהול המועדון. היא עדכנה אותו בכל עת, ורק לפני שבוע בישרה לו על הרשמת ארבעים וחמש קבוצות מבאר שבע למשחקי הליגה.

העזרה לזולת הייתה עקבית: לעולים מברית המועצות הוא דאג לתעסוקה, דיור, תחבורה ואפילו שיפוצים. הרי אנקדוטה משעשעת: שחמטאי עולה הגיע מחוץ לעיר למשחק ליגה, וסיפק 'טרמפ' לאימו. כטוב ליבו בלוח המשובץ, חזר הביתה בתום המשחק ואת אימו שכח. לבנט נענה כמובן מאליו לבקשה הטלפונית המפתיעה להביא את האם הנשכחת לתחנת אוטובוס ולתת לה כסף לנסיעה, ולא זו בלבד, אלא שניהל עימה ויכוח לוהט, ברצותו להסיעה בעצמו עד לביתה...

כל חבר במועדון ידע כי עומד מאחוריו ענק איתן כסלע, המעניק בטחון, יציבות ואהבה לכל. דמותו הלבושה בקפידה תחסר מאוד לעשרות ידידיו הקרובים. 'בכל השנים הללו' – מצהירה לנה- 'לא שמעתי אותו מדבר בצורה שאינה ראויה'. לפני שנתיים וחצי, במחווה יוצאת דופן, קראו למועדון באר שבע על שמו. למרות צניעותו, הוא שמח מאוד. מעולם לא רדף אחרי אותות הצטיינות וגביעים, אך כאן הייתה זו הכרה במפעל חייו.


ב30.10 נדם קולו. הוא הותיר אחריו רעיה, נעמי, מרצה בכירה בדימוס בתחום הפיסיקה באוניברסיטת בן גוריון, שתי בנות המתגוררות בחו"ל, ובן, איש היי-טק.

מועדון באר שבע נערך לתחרות בינלאומית, שיועדה ליום הולדתו התשעים, וכעת תיערך לזכרו.

מתקיימים מגעים להקדיש פינה על שמו בכיכר שחמט ההולכת ונבנית. אין ספק שתמצאנה דרכים נאותות להנציח את האדם החם והאוהב, ששינה את פני השחמט הישראלי.

עם הצער והעצב על אובדן האדם הענק, אמן ההדרכה והניהול, כולנו מודים על ההזדמנות לראות בפעולה וליהנות מפירותיו הברוכים של אדם יקר ואוהב, שמקום כבוד בכותל המזרח של השחמט הישראלי שמור לו לנצח.

תודות  למסייעים להכנת כתבה זו: אילנה דוד, אלון גרינפלד, לאון לדרמן וחגי פרנק.