ראיון עם יאיר קריידמן

רב-אמן יאיר קריידמן חגג לפני פחות משנה את יום הולדתו ה-80, והוא עדיין שחמטאי פעיל. בראיון מיוחד זה הוא מספר על הקריירה שלו, השקפת עולמו השחמטית ועל חיי השחמט בישראל בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה.






 יאיר קריידמן, נולד ב-1 נובמבר 1932. כאשר הוענק לו התואר רב-אמן בקונגרס פיד"ה בחיפה בשנת 1976, הוא היה יליד ישראל הראשון שהשיג אותו, ורב-האמן הישראלי השני בסך הכול אחרי ולדימיר ליברזון ז"ל שעלה מברית המועצות שנים ספורות לפני כן. כיום יאיר הוא המבוגר מבין 40 רבי-האמנים של ישראל, אבל הוא עדיין שחקן פעיל בליגה ובתחרויות (כיום בעיקר תחרויות ותיקים (סניורים). כמו-כן שימש בתפקידים מגוונים באיגוד השחמט. יאיר לא היה מעולם שחמטאי מקצוען, והוא שילב את פעילות השחמט עם עבודתו במשרד האוצר, שבמסגרתה היה במשך שנה אחת המפקח על הביטוח.

על אף גילו המבוגר, יאיר הפגין צלילות רבה במהלך הראיון וזכר במדויק פרטים רבים מאירועים שהתרחשו לפני שנים רבות. סיפורו פורש בפנינו את תמונת השחמט בארץ בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה, וגם את השקפת עולמו השחמטאית. יש לציין כי יאיר מעודכן היטב במתרחש כיום בעולם השחמט.

מתי התחלת לשחק שחמט?

כשהייתי בן 11 לימד אותי אחי המבוגר להזיז כלים. בהתחלה שיחקתי בבית. רק כשהייתי בכיתה י"א הגעתי למועדון השחמט שהיה ברחוב פבזנר בחיפה. ההישג הראשון שלי היה אלוף ביה"ס התיכון ביאליק בחיפה. בגיל 18 (1950) השתתפתי באליפות ישראל הראשונה לנוער בתל אביב. בתחרות זו היו 6 שחקנים בלבד. צברתי 3.5 מ-5, בדיוק כמו רפי פרסיץ ז"ל, אבל לאחר התרת שוויון נקודות הוכתר רפי לאלוף.

במושגים של ימינו זו התחלה מאוד מאוחרת... לפי כמות המשתתפים נראה שהיו אז די מעט שחקני נוער.

המודעות לשחמט באותה תקופה הייתה מאוד מצומצמת. זה היה מיד לאחר מלחמת העצמאות. בפרט לא הייתה פעילות שחמט רבה בפריפריה (כולל חיפה). בשנים מאוחרות יותר המודעות לשחמט גברה.

איך המשכת להתקדם בשחמט לאחר ההצלחה באליפות הנוער?

התגייסתי לצבא למשך 3 שנים שבהן לא שיחקתי. ב-1954 התחלתי לעבוד, ובמקביל חזרתי לבקר במועדון השחמט בחיפה. שנמצא באזור שבו ממוקם כיום תיאטרון חיפה.

היו שם הרבה שחקנים טובים?

היו שחקנים לא רעים, אבל כדי שתבין את הרמה שהייתה אז בצפון, אספר לך איך הגעתי לראשונה לגמר אליפות הארץ. קודם כל עליתי מרבע הגמר לחצי הגמר, ובחצי הגמר שיחקתי לראשונה בחיי נגד מועמד לאמן (ויליאם פוטסמן) ונגד אמן (ארנסט פישר). סיימתי במקום הראשון ועליתי לגמר. זו הייתה הפתעה גדולה, כי אז הייתי רק דרגה א' (מקביל פחות או יותר לדרגה ראשונה כיום).

תוכל לתאר את חיי השחמט בישראל באותה תקופה?

בוא נאמר ככה, כבר הגדרתי לך פחות או יותר איך זה היה בחיפה. כל האפשרות להתמודד עם שחקנים חזקים התמצתה בחצי גמר אליפות הארץ. הגעתי לגמר, ושם התמודדתי לראשונה מול טובי השחקנים דאז. ניצחתי את צ'רניאק ואת אלוני. לקראת סוף התחרות נחלשתי במקצת והפסדתי מול פורת. בסוף דורגתי במקום 6 (או 7) מתוך 16 משתתפים.

כמעט ולא היו אז שחמטאים מקצוענים בישראל: צ'רניאק היה מקצוען, אלוני חצי-מקצוען וזהו. החובבנות אפיינה את השחמט הישראלי דאז, לדוגמה: בכל האולימפיאדות שבהן ייצגתי את ישראל, אף פעם לא קיבלתי דמי השתתפות ונאלצתי לנצל את החופשה השנתית שלי מהעבודה כדי לשחק. כל זאת במשך 18 שנה רצופות (1976-1958) שבהן הייתי חבר בנבחרת ישראל.

מועדוני השחמט היו אז בבעלות פרטית או פרטית למחצה. השוקק שבהם היה מועדון "לסקר" בתל אביב. הפעילות כללה בעיקר משחקים ידידותיים ותחרויות.

מה לגבי שיעורים ואימונים?

לא היו. יתרה מזאת, ההכנה שלי לאולימפיאדות הייתה מורכבת מלקחת ספר פתיחות (שלא הייתי בקיא בהן) חודשיים לפני התחרות ולתרגל ממנו עד כמה שהייתי יכול. לדוגמה: בשנת 1964 הוזמנתי לפני האולימפיאדה לתחרות בהולנד, שם תרגלתי שלוש פעמים בשחור הגנה סיציליאנית בהצלחה לא מבוטלת. אחד המשחקים היה נגד יאן טימן בן ה-13.

מתי עברת מחיפה לאזור המרכז?

באותה תקופה מקום עבודתי (הנהלת המכס) עבר לירושלים. לא רציתי לעבור לשם, וגם לא רציתי להישאר בחיפה, אז החלטתי לעבור לגור בתל אביב.

האם זה השפיע על התקדמותך בשחמט?

בסוף 1957 התחלתי להתחרות במועדונים החשובים בתל אביב של אז, "לסקר" ו"רטי". בשתי התחרויות זכיתי במקום הראשון. מיד לאחר מכן חילקתי מקום 2-1 באליפות תל אביב עם ד"ר מנחם אורן ז"ל. שרשרת זו של הישגים בתחרויות החשובות ביותר בארץ באותה תקופה הביאה לכך שנכללתי בהרכב נבחרת ישראל לאולימפיאדת מינכן 1958. ניתן לומר שכל העלייה שלי לצמרת הישראלית לקחה שנה אחת.

בקריירה הארוכה שלך ייצגת בעיקר את המועדונים התל-אביביים "לסקר" ואס"א שזכו באליפות הליגה פעמים רבות. כיום ההגמוניה עברה דרומה לאשדוד ובאר שבע. איך אתה משווה את הליגה של פעם עם הליגה של היום?

אין מה להשוות את הרמה, מפני שהשחקנים של היום הם מקצוענים, הן באופי והן באיכות. אז לא היו רבי-אמנים, בקושי היו אמנים בינלאומיים, ורוב שחקני הליגה היו חובבנים. למותר לציין, שבשנים ההן לא היה נהוג לקבל תשלום תמורת משחקי הליגה. אני שיחקתי קרוב ל-50 שנה בליגה הלאומית (כיום אני משחק בארצית), ומעולם לא ביקשתי תשלום עבור משחקי הליגה.

האם היו שחקנים מהתקופה ההיא, שהיו עבורך מודל לחיקוי או שהושפעת מהם?

השחקנים הישראלים הבולטים דאז היו משה צ'רניאק, יוסף פורת, יצחק אלוני וד"ר מנחם אורן. לכל אחד מהם היה סגנון משלו, ומכל אחד מהם יכולתי ללמוד משהו: מפורת – יציבות; מאלוני – כושר תחבולני; מצ'רניאק – ידע. קיימים שמות אחרים שלא הזכרתי, שאינני רוצה לבטל את תרומתם.

האם הכרת גם את משחקיהם של טובי השחקנים בעולם דאז?

בשנות ה-50 עדיין לא השקעתי בזה, אבל החל משנות ה-60 צברתי ידע רב דרך האינפורמטורים שהחלו להופיע אז. בנוסף, למדתי מספרים ומכתבי עת זרים, בעיקר חוברות רוסיות.

האם היית אלוף הארץ?

הגעתי לגמר לראשונה ב-1957, וההישג הטוב ביותר שלי היה מקום שני, לא זוכר בדיוק מתי. אני מניח שאם הייתי זוכה במקום הראשון הייתי זוכר יותר טוב...

מתי התחלת להשתתף בתחרויות בינלאומיות?

בשנות ה-60 כבר נערכו מדי שנה תחרויות בינלאומיות, בעיקר בנתניה. השתתפתי שם פעמים רבות, והשגתי בדרך כלל תוצאות טובות. את התואר אמן בינלאומי קיבלתי כבר ב-1964 (או אולי 1965) ומאז בכל תחרות הייתי עושה יותר מהנדרש לאמן בינלאומי.

באיזה שלב הצבת לעצמך מטרה להשיג את התואר רב-אמן?

אף פעם לא הצבתי מטרה. פשוט שיחקתי ושאפתי לשחק הכי טוב שאני יכול. מבחינת הזמן הפנוי היו לי הרבה פחות אפשרויות מאשר למקצוען. אחת הסיבות שבאליפויות הארץ הצלחתי פחות הייתה שהתייצבתי למחצית המשחקים מיד אחרי העבודה. לעומת זאת, כאשר התקיימו תחרויות בינלאומיות בנתניה או בבאר שבע לקחתי חופשה מהעבודה והצלחתי יותר. בנוסף, השקעתי מזמני הפנוי כדי ללמוד שחמט ולהתקדם.

בשנים 1975-76 זה קרה. בשתי תחרויות רצופות, נתניה (15 סיבובים) ובאר שבע (11 סיבובים) השגתי ציונים לרב-אמן, ומספר המשחקים הכולל היה מספיק כדי לקבל את התואר. זכור לי שאת התחרות בבאר שבע התחלתי בצורה נינוחה מאוד עם 3 מ-6. בשלב זה לא ציפיתי לכלום, והרגשתי שאני יכול לשחק חופשי. לאחר מכן ניצחתי ב-5 המשחקים האחרונים, ולהפתעתי הנעימה השלמתי את הנדרש לרב-אמן.

קיבלת את התואר בקונגרס חיפה 1976. האם חשת אז שזה שיא הקריירה שלך?

הייתי אומר שהתואר רב-אמן היה מקפצה שעזרה לי לקבל הזמנות לתחרויות. מאז היו לי יותר אפשרויות להתחרות.

מהם המקומות המעניינים ביותר שבהם הזדמן לך לשחק שחמט?

התחרות הזכורה לי ביותר הייתה בדרום אפריקה ב-1982. הרמה לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל יש לציין שאיגוד השחמט המקומי התנגד אז למדיניות האפרטהייד, והזמין אותי למשחק סימולטני ב-Soweto ליד יוהנסבורג.

עלי לציין גם תחרות בינלאומית חזקה מאוד במנילה (פיליפינים) שבה השתתפתי בתחילת שנות ה-70, מיד לאחר שהשגתי את הציונים לרב-אמן. שם כולם היו רבי אמנים. באחד הסיבובים הייתי צריך לשחק נגד אלוף העולם לשעבר טיגרן פטרוסיאן, שישן יותר מדי בצהרים והגיע למשחק באיחור של למעלה משעה. יכולתי לדרוש ניצחון טכני, אבל הסכמתי לשחק מול אלוף העולם והפסדתי. כיום לא שואלים את היריב אם הוא מוכן לשחק, פשוט רושמים ניצחון טכני. הסיפור הזה נותן לך להבין את הבדלי הגישה בין השחמט של היום לשחמט לפני 40 שנה.

מבין האולימפיאדות שבהן השתתפתי, המקום המעניין ביותר היה הוואנה בירת קובה, היכן ששיחקתי בשנת 1966.

במשך שנים רבות הצלחת לשלב בין משרה במשרד האוצר ובין התקדמות בשחמט. האם זה אפשרי גם כיום?

תלוי באיזו רמה. כדי לשמר רמה של 2600 ומעלה (שלא לדבר על רמתו של בוריס גלפנד), חובה להשקיע מאמץ מרוכז כל הזמן ולהיות מקצוען. לא מספיק להשקיע בזה שליש או רבע מהזמן שלך. לעומת זאת, עד רמה של 2500 עדיין אפשר לא להיות מקצוען ולהתקדם.

האם תוכל להשוות את לימוד השחמט בכלל ולימוד הפתיחות בפרט, אז מול היום?

זה עולם אחר לגמרי. כיום אתה פותח תוכנת מחשב, והיא נותנת את כל משחקי היריב, שמהם תוכל להסיק מהן הנקודות החלשות והחזקות שלו.

אז לא היו דברים כאלה. פעם הייתי לוקח אינפורמטור, מסתכל פחות או יותר אילו פתיחות היריבים שלי משחקים ומפיק מה שהייתי מסוגל להפיק. כיום, פרט לכישרון טבעי ויכולת התמדה, צריך שיהיו לך עוד כמה דברים כדי להצליח.

אישית, קשה לי כיום להתמודד בשלב הפתיחה מול שחקנים צעירים, בעוד שמול מבוגרים הקרובים לגילי אפשר להסתדר – גם להם חסר משהו. לעומת זאת, בשלב הסיום יש לצעירים עוד מה ללמוד.

עברת את גיל 80, ואתה עדיין ממשיך להשתתף בליגה ובתחרויות באופן סדיר. מהי המוטיבציה שלך כעת?

הובי. שחמט תמיד היה התחביב שלי, ועדיין נשאר. אני אומר לכל אחד: אם אתה כדורגלן – זה נגמר בגיל 35, אבל שחמט אפשר גם לשחק אחרי גיל 80.

האם אתה עדיין מרגיש צלילות מחשבתית במשחק?

איך אשתי אומרת: "הראש עובד". נהוג לומר שאם אתה עוסק בדברים כאלה בגיל מתקדם יש לזה תרומה חיובית לבריאות. הייתי רוצה שכמו שיש תחרויות סניורים לבני 60 ומעלה, שיתחילו גם לעשות לגיל 75 ומעלה. הרי תוחלת החיים עולה כל הזמן. התחילו כבר לנשב רוחות בעניין הזה.

מה דעתך על שינויים שחלו בשחמט של ימינו, כמו ביטול דחיית משחקים, תחרויות שח מהיר, שימוש נרחב במחשבים ועוד?

קודם כל, לא קל להתרגל. הייתי אומר שבגיל מבוגר כל השינויים שמטרתם להאיץ את המשחק מקשים עליך. לא קל לשחק בשעה החמישית – פעם היו דוחים את המשחק אחרי 4 שעות. לגבי השחמט המהיר, משחק של 20 דקות עדיין סביר בעיני, אבל 5 דקות למשחק כבר לא מתאים לי.

אתה מעורה במתרחש בשחמט הישראלי זה שנים רבות. האם תוכל להשוות את הפעילות ואת התפקוד של איגוד השחמט אז והיום?

גם אז וגם כיום, תמיד היו כאלה שבירכו על הפעילות, והיו גם כאלה  שבעיקר העבירו ביקורת. חשוב לי לציין שפעילות איגוד השחמט חשובה ומבורכת, ובמישורים רבים זכינו להצלחות. חשוב מאוד שיימצאו המקורות הכספיים שיאפשרו לאיגוד לפעול כמו שצריך: הן ממשלתיים, הן ציבוריים והן פרטיים. כל דבר שיגרום לעידוד הפעילות יבורך.

לאחרונה שימשת יו"ר ועדת הביקורת של איגוד השחמט. כיצד אתה רואה את חשיבותו של התפקיד?

זהו תפקיד שדורש זמן רב. מחד, קשה למלא אותו בהתנדבות כמו שצריך; מאידך, במצבו הנוכחי של האיגוד הוא חשוב. אני רואה אנומליה באיגוד בין מערכות שחייבות לפעול בהתנדבות ובין מערכות שמקבלות שכר. לא תמיד מקבלי השכר היו עובדים יותר קשה מהמתנדבים. כך היה בעבר וגם היום, אלא שאז היו הרבה יותר מתנדבים וכיום הרוב עובדים תמורת שכר.

היכן חשוב להשקיע כדי להגביר את הפופולריות ואת המימון של הענף?

בהתחשב במספר שחקני השחמט לעומת גודל האוכלוסייה, אכן איבדנו פופולריות במרוצת השנים. לעומת זאת, כיום יש הרבה יותר שחקנים ברמה גבוהה מאוד, בעיקר כתוצאה מגל העלייה שהתרחש בשנות ה-90.

הפירמידה ההפוכה שקיימת כיום מהווה בעיה בקידום הענף. לדעתי, צריכים להתחיל מבתי הספר, לשים דגש על פתיחת חוגים לנוער בבתי הספר וגם מחוצה להם, וכל השאר יהיה פועל יוצא אוטומטי. כשיהיו תלמידי שחמט רבים מבין אוכלוסיית המתבגרים, תבוא גם דרישה למועדוני שחמט.

נניח שנתחיל ממועדונים וננסה להקים מועדון חדש בישוב מסוים. מאיפה ניקח את האוכלוסייה שתאייש אותו? היכן שיש שחמטאים, קרוב לוודאי שכבר יש להם מסגרת כלשהי של מועדון. אם לא, צריך ליצור אוכלוסיה של שחמטאים דרך בתי הספר. צריך להתחיל מהיסוד: הרבה תלמידי שחמט צעירים, ומי שרוצה להתקדם – מגיע למועדון.

מה צריך לעשות כדי לטפח דור חדש של שחקנים חזקים שישחזר את המדליות האולימפיות מהעשור הקודם?

צריך למצוא ספונסרים שישקיעו בנוער המוכשר ביותר שלנו. אסור להם לוותר על השכלה כללית, אבל בשלב כלשהו עליהם להגביר את ההשקעה בשחמט. צריך לתת להם את כל הכלים כדי להתקדם, לאחר שזיהינו מיהם באמת המוכשרים ביותר שיש להם פוטנציאל להגיע רחוק.

תודה רבה, יאיר! אני מאחל לך עוד שנים רבות ופוריות עם הצלחה והנאה בשחמט.