בירושלים הלך לעולמו אמן השחמט, החוקר והאינטלקטואל שאול דודקוב ז"ל, שהיה מן הפעילים בשחקני הבירה בשנות השבעים והשמונים. עוד בצעירותו בלנינגרד (היא סנט פטרבורג דהיום) נאבק על הזכות ללמוד עברית , לחגוג את החגים היהודיים ולהינשא עם חופה וקידושים. הוא עלה לארץ מרוסיה בשנת 1971, השתקע בירושלים והקדיש את עיתותיו לחקר היהדות ולשחמט. שאול שיחק בליגה בנבחרת המועדון ע"ש עקיבא רובינשטיין והתמודד בטובות שבתחרויות המקומיות: אליפויות ירושלים, שח-קייט נתניה,אליפות ישראל הפתוחה ואפילו בגמר אליפות הארץ ובמהלך הקריירה שלו הוענקה לו דרגת אמן" אדם חביב ביותר, חייכן, תמיד במצב רוח טוב ואדם רציני" מספר עליו האמן יואל תמנליס, בעצמו מוותיקי שחקני הבירה." המאפיין הבולט שלו היה שבכל המשחקים שלו הוא היה מביא ספר קריאה ובזמן שהיריב היה חושב הוא היה קורא בו. זה לא היה זלזול, חלילה אלא סוג של ניצול זמן יעיל" כך זוכר אותו גם כתבכם ששיחק מולו כמה פעמים ועימו בהמון אירועים. איש מלא שמחת חיים ונציג מובהק של העלייה האיכותית מברית המועצות של שנות השבעים.
ר"א אמיל סוטובסקי הכירו רק לאחר שפרש ממשחק פעיל והיה לחברו עד לימיו האחרונים למרות פער הגילים ביניהם." הוא יכול היה לשוחח על כל דבר בעולם היינו בסקייפ בכל שבוע. איש אשכולות מבריק שכתב ספרים ומאמרים רבים, ידען גדול ואוהב שחמט, מוסיקה קלאסית ושירה שחי בישראל מ-1971 אך שמר על מורשת העבר וידע כל דבר על ההסטוריה השחמטית.בהשראתו ועל פי המלצותיו קראתי כמה וכמה ספרים נפלאים ועשרות שירים מדהימים, ביקרתי במוזיאונים מרשימים ברחבי העולם, והאזנתי לביצועיהם של פסנתרנים וירטואוזים. אני עצוב, עצוב מאוד".
דודקוב פרש משחמט פעיל לפני יותר משני עשורים אך המשיך לעקוב אחרי המתרחש בתחום בארץ ובעולם. הוא הותיר אשה ושתי בנות.
יהי זכרו ברוך!