נוּמִיסְמַטִיקַה היא מדע העוסק בחקר איסוף הכסף ועברו ההיסטורי, הכלכלי והגיאוגרפי על צורותיו השונות. מקור המילה מיוונית עתיקה:numisma  =מטבע.

פרופ' קושניר-שטיין פרסמה עשרות מאמרים בנושא נומיסמטיקה יוונית ורומית, בפברואר 2013, ארבע שנים לאחר פרישתה לגימלאות, הוענק לה הפרס לנומיסמטיקה ע"ש יעקב משורר.

בדברים שפרסם מוזיאון ישראל לקראת מתן הפרס נכתב: "עבודתה של אלה בנושא הנומיסמטיקה של ארץ-ישראל מאופיינת בראייה רחבה ויוצאת דופן. היא ניחנה בהבנה וידע יוצאים מן הכלל של החומר עליו היא עובדת: מטבעות, משקולות ומקורות הכתובים". עוד נכתב, כי "אלה ידועה בכישרונה ויכולתה לפתור שאלות ובעיות קשות שהמחקר התמודד איתן ארוכות, כשהיא משלבת הגיון צרוף ודמיון".

עבור אנשי עולם השחמט שהכירו את אלה קושניר כרבת-אמן, אלופה אולימפית וסגנית אלופת העולם ליחידים, דברים אלה לא באו בהפתעה. קושניר הייתה משכמה ומעלה מבין שחמטאיות ישראל, והיא הרבתה לשחק עם גברים. בשנים 1976-78 הביאה מדליית זהב אולימפית לישראל והשקיעה את כל מרצה בניסיון אחרון לכבוש את אליפות העולם לנשים, שלא עלה בידה.

לאחר שני ניצחונות שהביאו אותה לגמר המועמדים, היא נוצחה בהפרש של נקודה בודדת בדו-קרב של 14 משחקים מול הכוכבת העולה מאיה צ'יבורדנידזה מגאורגיה (ברית המועצות), שהייתה צעירה ממנה ב-20 שנים. כעבור שנה גברה צ'יבורדנידזה על "האלופה הנצחית" דאז, בת ארצה נונה גפרינדשווילי, שגברה על קושניר בשלושה דו-קרבות קודמים על אליפות העולם.

קושניר נולדה ב-11 באוגוסט 1941 במוסקבה. בגיל 18 כבר זכתה במקום החמישי באליפות ברית המועצות לנשים. בשנת 1962 זכתה לתואר אמנית בינלאומית, וב-1964 ניצחה בתחרות המועמדות בסוחומי ביחד עם לזרביץ' וזטולובסקיה. הישגים אלה הובילו אותה לדו-קרב הראשון עם גפרינדשווילי (ריגה 1965) שבו נוצחה בהפרש 4 נקודות. ב-1967 ניצחה שוב בתחרות המועמדים, ושוב הפסידה לגפרינדשווילי בתוצאה דומה ב-1969.

הדו-קרב השלישי ביניהן ב-1972 היה הצמוד ביותר. אלופת העולם שמרה על תוארה בהפרש נקודה אחת בלבד. ב-1969 וב-1972 ייצגה קושניר את ברית המועצות באולימפיאדת השחמט לנשים וזכתה במדליות זהב אישיות וקבוצתיות.

את סבב המועמדות הבא היא החמיצה עקב עלייתה לישראל בשנת 1973. לאחר תקופת התאקלמות קצרה אלה חזרה במרץ ללוח השחמט. ב-1976 זכתה ישראל לארח את אולימפיאדת השחמט בחיפה, אולם מדינות הגוש המזרחי החרימו את האירוע מטעמים פוליטיים. כך נוצרה הזדמנות נדירה לזכייה היסטורית של ישראל באליפות העולם עם נבחרת שכללה ארבע עולות חדשות. לובה קריסטול, אולגה פודרז'נסקיה ולאה נודלמן כולן תרמו נקודות, אבל אלה קושניר הייתה משכמה ומעלה בלוח הראשון עם 7.5 מ-8. היא סיימה את הקריירה האולימפית שלה עם תוצאה נדירה של 25 משחקים, 21 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו ו-0 הפסדים.

אבל זה היה רק "חימום" לדבר האמיתי. אלה זכתה ב-1976 גם בתחרות האזורית בהולנד, והתכוננה ביסודיות לדו-קרבות המועמדות עם מאמנה ישראל גלפר. מטבע הדברים באותה תקופה, כל היריבות היו מברית המועצות. אירינה לוויטינה (שברבות השנים הפכה לאלופת עולם בברידג' במדי ארה"ב) הובסה ברבע הגמר 6:3. גם ילנה פטליבקובה הובסה בתוצאה דומה. המשוכה האחרונה הייתה נערה בת 17 מגאורגיה. הדו-קרב נערך בבאד-קיסינגן, גרמניה, בתחילת 1978. ניסיונה הרב של אלה לא הספיק מול רוח הנעורים של יריבתה, ולאחר דו-קרב שקול והפכפך ניצחה מאיה צ'יבורדנידזה 6.5:7.5.

זה היה אירוע השחמט האחרון של אלה קושניר. יתרה מזאת, ברגע שעברה לעולם האקדמיה התנתקה לחלוטין מהשחמט. פרופ' קושניר-שטיין נהגה לעשות כל דבר בחייה ברמה הגבוהה ביותר. לא היה לה טעם להתחרות בשחמט אם לא השקיעה את מיטבה באימונים ובהכנות. בעוד צ'יבורדנידזה שולטת ללא עוררין בשחמט הנשי העולמי בשנות ה-80, קושניר טיפסה במהירות בסולם האקדמי וכתבה עבודת דוקטורט שהפכה אותה למומחית עולמית בתחום עבודתה.

ב-35 השנים שעברו מאז פרישתה של קושניר לא קמה בישראל שחקנית צמרת ברמה עולמית, והזכייה באולימפיאדת הנשים ב-1976 הפכה בהדרגה לזיכרון רחוק. מן הראוי כי איגוד השחמט ימצא דרך הולמת להנציח את זכרה של מי שהייתה ללא כל צל של ספק השחמטאית הגדולה ביותר בתולדות המדינה.